יום רביעי, 7 במרץ 2012

"אוליבר טוויסט" 2012- התפתחות או נסיגה חברתית?


שינויים כלכלים-חברתיים ותמורות מרחיקי לכת בעולם העבודה משפיעים כיום בצורה ישירה, חדה ודי בוטה בעולם המשפחה בכלל, ובחיי ילדים בפרט. אין ספק, שבחברה העכשווית בעלת אופי מערבי מקום העבודה "שאב" את ההורים לתוכו בצורה חסרת תקדים – לדוגמא: שני הורים עובדים שעות לא שעות- על חשבון ההנכחה ההורית שמתמיד הייתה מנת חלקה של חיי המשפחה. כלומר, אין שינוי, כמובן, באהבה ההורית ולא בכוונות הנכונות של הורים  להעניק לילדיהם את המרב והמיטיב . כיום הנוכחות ההורית הנו מוצר הנעדר- ברמות ודרגות שונות- מבתים רבים בישראל.

ילדים קטנים לרוב אינם מבינים את מהותו של אותו מקום עבודה אליו נשאבים הוריהם ביום- יום  ולעתים קרובות, הוא גם גורר אותם אליו  בבית – בשעות הערב- וגורם להם להיות מחובר אליו  דרך הרשת, מסרונים, שיחות טלפוניות וכד'. אין הכוונה שאם מכירים את המקום הפיזי אז השאלה הזו מקבלת מענה. זוהי שאלה כללית יותר: "למה הוריי עסוקים כל כך בעבודה ופחות נמצאים איתי"?

אצל בני- אדם , בשונה מבעלי חיים אחרים הנוכחות ההורית הנה חיונית וקריטית לגדילה והתפתחות רגשית תקינה , דרך דיגום, תיווך ושיתוף חוויתי יומיומי וכד'. על פי רוב, ילדים נמצאים במסגרות חינוכיות של אחרי שעות הלימודים כגון צהרון ולעתים גם ב- "ערבון". ויש מי שהציע בציניות מסגרות משלימות נוספות, כגון: " לילון"  או "שחרון" שיכין את הילדים ליום חדש. זה באמת לא מצחיק.

ברור לכולנו שגם עבור ההורים לנהל עבודה, קריירה לצד חיי הורות ומשפחה זו משימה מעמיסה, לא פשוטה אשר לעתים נחווית כבלתי אפשרית. שלא לדבר על כמה זמן ומקום נשאר לחיי זוגיות, לחיי חברה ולחיים פרטיים- אישיים. סביר להניח שיש משפחות לא מעטות בישראל החשות סוג של אי- ספיקה במילוי מצברים ובהספקת משאבים לכל תחום ותחום הנ"ל ברמת המשפחה- החברה והפרט.

ובחזרה לילדים: מיקוד תחום העבודה כמרכזי  ביותר, סביבו סובב  חיי המשפחה מביא את הילדים וגם את ההורים להתמקד מיקוד יתר בעתיד התעסוקתי של הצעירים. על כן,  דגש רב ניתן היום על השגיות, הצלחות אקדמיות כבר בגיל הגן . נדמה לעתים שהמרוץ כבר החל בגילאים הרכים כשהיעד הסופי הנו להגיע ללמוד בהמשך במוסדות להשכלה גבוהה יוקרתיות כגון - "הרווארד" או  "ייל".

לא פעם אחת, אנשי החינוך מדווחים שהם פוגשים בכתות ילדים רבים במצב שבו אינם מוכלים מספיק מבחינה רגשית והם לא שקטים- בשל העדר נוכחות הורית מספקת- ומאידך מחובתם למלא אחר ציפיות גבוהות מאוד לדאוג לכך שהילדים יגיעו לרמה אקדמית  גבוהה ויביאו אותם להישגים ולמצוינות. העדר שקט רגשי בכתות, בנוסף לרמת מתח גבוה הנגרם עקב התחרות סביב ההישגים והציפייה להצלחה הופך לעתים את מלאכת ההוראה כדי קשה. לעתים קרובות, אנשי מקצוע טיפוליים בילדים מקבלים פנייה לתת תרופה כי הילד לא קשוב ואינו מתרכז. לעתים ההפניה מלווה עם המלצה לאיזה כדור יש לתת, ההופך את מקצוע פסיכיאטריה של הילד לדומה ביותר לרוקח האמור לספק מתוך המגירה- את התרופה הרשומה במרשם.

העומס על ההורים ועל המורים מובן, אנושי וטבעי ויש רק להצטער שכך הם, כיום, פני הדברים. לעומתם, ילדים אינם מכירים – עדיין- את רזי החיים ויכולתם להתמודד עם מצבים מורכבים מועטה ככל שהם צעירים יותר.  בהעדר הכלה רגשית מתאימה בבית ובמסגרת החינוכית והעדר תיווך  של המציאות בצורה נאותה ובהתאם לשלבי ההתפתחות הרגשית של הילד- דרך הרשת והמדיה הילדים מתוודעים לאקטואליה הרגילה והאכזרית באותה מידה ב"שידור חי" באותה עת ובאותו מינון כמו המבוגרים. מה שחושף אותם לתכנים בלתי ניתנים לעיכול , על פי הגילאים השונים.

אם מחברים את העדר ההנכחה ההורית בבתים, את חוסר היכולת של המערכת החינוכית לספק מענים רגשיים לכלל הילדים, לחשיפה דרך הרשת והמדיה של תכנים מיניים ותוקפניים הישר כמו מבוגרים, -האינטרנט משול  לאותו רחוב של פעם בו הילדים נפגשים ומשחקים, לרוב לבד מול מטרה שיש לפגוע בה ולעתים במשחקי רשת ו/או פטפוט אקראי-  לדרישה להישגיות והצבה מוקדמת במסלול מרוץ המוביל להצלחה, ניתן לקבוע שהילדים במקביל למבוגרים מתמודדים כיום במציאות דומה עם פחות כלים ויותר סיכויים לאובדן התמימות בגיל מוקדם יותר מאשר הוריהם כאשר אלה בעצמם  היו ילדים כמוהם.

יש הסוברים שאין להצטער על המצב הנוכחי יתר על המידה. זו ההתקדמות בזכות הטכנולוגיה ואין להתרפק אחר האימרה שכל זמן עבר היה טוב יותר. יש המאמינים שאובדן התמימות בגיל צעיר יותר תכין את הילדים טוב יותר לנוכח ההתמודדויות הרבות הנכונות להם בהמשך. לעומתם, יש החושבים שדווקא המצב הנוכחי מבחינת הילד, מזכיר יותר מתמיד- אם נשנה את התפאורה ואת רמת החיים היחסית יותר גבוהה מפעם-  "ילד צ'רלס דיקנס"  מעין "אוליבר טוויסט" , המתמודד בחברה כמבוגר בקטן נוסף .עבורם זוהי נסיגה חברתית קשה הדורשת תיקון ומיד.

התפתחות או נסיגה? תלוי את מי שואלים. אך נדמה שאת הדימוי של ילדים כאוליבר טוויסט 2012 קשה לבטל, ללא קשר עם מה שתהיה התשובה לשאלה העקרונית הנ"ל.

ערב פורים תשס"ב

יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

בנימין וגנר - האם הגיע קץ הילדות - חלק אחרון


כיום, בשל העובדה שמרבית שעות היום הילדים מבלים את זמנם עם עוד ילדים אך תוך כדי פעילויות מתווכות ע"י מעט מבוגרים – אגב, ברוב מוחלט של המקרים מדובר בצוותים מורכבים על טהרת מגדר אחד, הנשי- ושאר הזמן הפנוי הנותר להם הם מבלים מול מסך המחשב והטלוויזיה, נבצר היום מילדים רבים להיחשף לאותו " בי"ס של החיים" לו זכו ילדים לאורך דורי דורות רבים הן באינטראקציות הספונטניות ברחוב והן בהיותם במחיצתם של מבוגרים בחיים עצמם.

התרגום המיידי של העדר צבירת ניסיון וארגז כלים מתאים להתמודדות עם החיים הוא בעלייה של מקרי אלימות ,תגרות ובעיות התנהגות בקרב ילדים כמו גם של התמכרויות למסכים למיניהם, סמים ,אלכוהול והימורים.

דומה, לדאבון הלב, שדרכי התקשורת בקרב האוכלוסייה הצעירה עוברת  בעת הנוכחית דרך מסרונים, ואתרים למיניהם בהם מתקיימות "שיחות " רוויות  פטפוטי-סרק ,מעין  " קשקשת" גדושה ב "נון-סנס" ו"שטותניקיות".

אולי הפטפוטים ושיחות הסרק משקפים  יותר מכל את העדר השיח, העדר הדיאלוג והתקשורת הכנה והגלויה  הן בקרב הילדים בינם לבין עצמם , אך יותר מכל הם מסמנים את העדר הדיאלוג בין הדור הוותיק לבין הדור הצעיר .

לא מן הנמנע שדרך ה"קשקוש" וביטויי האלימות וההתמכרויות השונות  הדור הילדים שואל את הדור המבוגר: "לאן החבאתם את הילדות שלנו? איך ולמה העלמתם מאיתנו, הילדים, את קסמה של הילדות? 

יום שלישי, 25 באוקטובר 2011

האם הגיע קץ הילדות חלק ד' - בני וגנר - המצב כיום


במאה ה- 18 וה- 19  הילדות התקיימה ברובה ברחוב, אותו מרחב  חופשי אשר אפשר לילדים ליצור  אינטראקציות ספונטאניות ולא מתווכות ביניהם.  כיום, רוב מפגשי הילדים הנם מתוכננים מראש מעצם היותם לאורך שעות רבות ביממה – ובמקרים מסוימים לאורך רוב שעות הערות של הקטינים- במסגרות חינוך למיניהן- גן /בי"ס וצהרונים וכד'- עד שעות אחה"צ המאוחרות ובהמשך בחוגים ופעילויות מובנות אחרות עש שעות הערב וסגירת היום.
על פי רוב, במסגרות החינוכיות הפורמאליות והבלתי פורמאליות נמצאים מעט מבוגרים כאחראים על כמות לא מבוטלת של ילדים. כידוע, עד לפני כמה עשורים ילדים רבים בעולם מגיל 10 התלוו לאבותיהם למקומות העבודה המלאכה ושימשו עבורם כשוליה בבית המלאכה של האב . בדרך זו נחשפו לחברה הגדולה עם מידה מסוימת של הגנה אך עם המון הזדמנות ללמידה הדרגתית על החיים ועל דרכי התמודדות עם מצבי חיים שונים. למען האיזון נזכיר שהילדים באותם העתים נחשבו ל"מבוגרים בקטן" והיו נטולי זכויות יתר בשל היותם קטינים.

יום שישי, 21 באוקטובר 2011

האם הגיע קץ הילדות חלק ג' - ד"ר בנימין וגנר - חלק ג' - קסם הילדות


לאחר שהזכרנו את מושג הילדות בימינו ואת התהפוכות העוברות עליו, נקדיש מחשבה למונח קסם הילדות דרך 2 דוגמאות:
1.ברונו בטלהיים בספרו "קסמן של אגדות" ( 1976 ) ניסה לפענח את ריבוי המטפורות המצויות בסיפור כביכול פשוט אשר סופר במשך דורות לילדים מכל קצווי תבל: "כיפה אדומה". זהו סיפור קלסי מהתקופה הרומנטית בו הייתה לגיטימציה להיות ילד קטן ולהיחשף לעולם המבוגרים בקצב איטי והדרגתי.  בטלהיים תיאר, למשל,  את הזאב כגבר היצרי והלא רחמן המנסה לנצל מינית , בלב יער, את הנערה המתפתחת: הלוא היא כיפה אדומה. כלומר, הילדים הקטנים נחשפו למאוויים היצריים המיניים והתוקפניים דרך סיפור עטוף ורווי הסמלה מגנה ומרככת ובמידת מה מסתירה אך בעת ובעונה אחת גם חושפת קמעה את האמת המרה.
לעומת זאת, במקום הזאב בסיפור כפה אדומה וכוונותיו הזדוניות והנתעבות כיום ילדים קטנים עלולים  להתוודע ללא כל סינון כמו כל  מבוגר לידיעה מרעישה מזעזעת בממשותה וחסרת כל הגנה לנפשם הרכה :  סוטה מין, פדופיל מתהלך חופשי בעיר או בשכונה ומטיל מורא ואימה על ילדים ועל כולם.
2. דוגמא נוספת:שלגיה.
 בסיפור הקלסי "שלגיה" המלכה המרשעת לובשת דמות של מכשפה רעה בדרכה לנסות לחסל את בתה החורגת.
 סיפור זה אודות פנטזיות אגרסיביות לא מודעות של הורים כלפי צאצאים מתחלף היום בסיפורי זוועה מצמררי שיער מפרי בית יוצר  המציאות החברתית והריאליטי של החיים  המגיעים הישר אל אוזני ילדים אודות אמהות ואבות  המחסלים, חו"ח, את ילדיהם במו ידם ולדאבון הלב, גם מצליחים בכך.
לסיכום החלק הזה יש ציין ש :בועת הילדות בימינו נסדקה- והתנפצה.

יום רביעי, 12 באוקטובר 2011

האם הגיע קץ הילדות - חלק ב' - היסטוריה - בנימין וגנר


קצת היסטוריה:
בימי הביניים, ילדים נחשבו כמבוגרים בקטן , הם נחשפו מגיל צעיר לתכני עולם המבוגרים ואף נדרשו לעבוד ולתפקד כמוהם, כשווים למבוגרים וכנטולי זכויות או הקלות ויתרונות מיוחדים בשל היותם קטינים. בהמשך, בתקופה הרומנטית של המאה ה-18 וה-19 התבססה הילדותיות ההיסטורית עד למחצית הראשונה של המאה ה- 20. מאז ובעיקר כיום לילדים רבים  יש גישה כמעט חופשית לתכני אלימות ומין אשר נשמרו חסויים מפניהם  במהלך כ-300 השנים האחרונות  מאז ימי הביניים ועד הלום.

תהליך התפוררות תפישת הילדות כ-ילדותית  ההיסטורית החל להתרחש במחצית השנייה של המאה ה-20 ומגיע לשיאים חדשים בעשור האחרון.
מחבר אחר בשם קרופס  WILLEM  KOOPS   (2011) טוען ש:
"בימינו, הילדותיות ההיסטורית  נותרה מאחור. גבולות ההפרדה בין שתי עולמות: ילדים- מבוגרים נפרצו לחלוטין ושומרי הגבולות של הפרדה זו הפכו ל"חסרי תועלת"
בחברה המערבית של ימינו – עבור ילדים:
אין סודות. הכול גלוי וחשוף. תרתי משמע.
תום הילדות נותר מנת חלקם של הקטנטנים אך לא לזמן רב.


כיום, ניתן לפגוש לא מעט ילדים הנמצאים כבר בגילם הצעיר על המסלול המוביל ל"הצלחה הגדולה", ל"עושר הרב". בעידן הנוכחי לא מעט מהם  מתלבשים ומתנהגים כמבוגרים, מדברים כמוהם, לעתים גם משיגים לעצמם אוכל מוכן ושוהים די הרבה שעות ביממה בגפם ללא דמות מבוגרת משגיחה ומתווכת. וכמובן מול המסך המשלים בצורה וירטואלית את החסך הרגשי שלהם.

יום שני, 3 באוקטובר 2011

האם הגיע קץ הילדות - בנימין וגנר, ד"ר. חלק א' השאלה


האם הגיע הקץ  לילדות? (Childhood) מאת ד"ר בני וגנר 03/10/2011
כותרת זו מעלה שאלה- מעט מפתיעה, הנשאלת הן בקרב החוקרים  את התמורות ההיסטוריות  בעולם הילדות והן בקרב החוקרים את התפתחותם החברתית של ילדים.
שאלתם הנה: האם הילדות בימינו הולכת ונעלמת? האם תם עידן הילדות?
 ואני מרשה לעצמי להוסיף: האם בעת הנוכחית מה שכונה בעבר  כ "קסמה של הילדות" – פסה מהעולם?
שאלת החוקרים הנ"ל   מתכוונת לשאול:
1.     האם הגיע סוף לתפישת הילדות כפי שהיא הומשגה בתקופה הרומנטית של המאה ה- 18 וה- 19?
2.     האם הגיע הקץ ל: "ילדותיות ההיסטורית"?
לפי חוקר בשם דסברג DASBERG ( 1975) המונח  "ילדותיות היסטורית" : התייחס בזמנו לדרך גידול של ילדים תוך שמירה על  היותם קטנים- פשוטו כמשמעו. כלומר, שמירה על זכותם להיות "ילדותיים" ולא מודעים לעובדות החיים ולרזי עולמם של מבוגרים.
במהות המושג נקבעה הפרדה חדה וברורה בין עולם הילדים  לבין עולם המבוגרים . אלה הובילו את הקטינים במהלך גידולם והתפתחותם צעד אחר צעד ובהדרגה אל תוך עולם המבוגרים. עולם שעד אז, היה נסתר עבורם .

יום שלישי, 6 בספטמבר 2011

האתר החדש

מכון וגנר עבר לאתר החדש שלו !

האתר נמצא בכתובת http://www.the-group-way.co.il
באתר מצוי החומר מן האתר הישן. האתר החדש מתמקד בעיקר בנושא קבוצות הילדים. יש בו הרחבה לגבי הקורס שניתן לעבור במכון וגנר. רשימה של המרכזים שעברו השתלמויות וקבצים ומצגות שהיו באתר הישן.

אתם מוזמנים להכנס ולהתרשם ואף להציע הצעות דרך דף הצור קשר שנמצא באתר.


ד"ר בני וגנר 

פסיכיאטר ילדים ונוער ופסיכותרפיסט. מנחה ומדריך בטיפול קבוצתי בילדים במסגרות חינוך בריאות ורווחה במרכזים טיפוליים ושיקומיים באזורים שונים בארץ. מנהל "מכון וגנר" ומרכז "דרך הקבוצה". מפתח אסטרטגיות לעבודה טיפולית בקבוצות ילדים בגיל הצעיר עם לקויות התפתחותיות ובילדים עם קשיים רגשיים-חברתיים-התנהגותיים

גב' אדית וגנר

קליאנית תקשורת , מדריכה מוסמכת. M.A. ייעוץ לחינוך המיוחד. בעלת ניסיון רב באבחון וטיפול פרטני וקבוצתי בילדים עם לקויות התפתחותיות. עוסקת בהדרכת בעלי מקצוע במסגרות החינוך המיוחד, החינוך הקדם יסודי והבריאות. משלבת היבטים מתחומי התפתחות שונים יחד עם הראייה הרגשית בעת בניית אסטרטגיות עבודה בקבוצות טיפוליות.


נלקח מדף http://www.the-group-way.co.il/about_us הנמצא באתר החדש