יום חמישי, 26 במאי 2011

תפקיד האב מפרספקטיבה היסטורית(א)- ד"ר בני וגנר

תפקיד האב עבר בשלושים השנים האחרונות מהפך אדיר שלא היה כמותו מראשית הציוויליזציה ועד לשנות השמונים של המאה ה- 20 בהיסטוריה הכללית של הגברים, בכלל ושל האבות, בפרט. לאורך השנים תפקיד האב אופיין בשל מעמדו הרם והנישא  והבלתי מעורער בהיררכיה המשפחתית כמי שמעניק ,מעמדה סמכותית בלעדית: חינוך, דת, גבולות, חוקים וערכים לכלל המשפחה. תפקיד מרכזי נוסף  היה בהיותו האב המפרנס  היחיד של משפחתו. כידוע, האם וילדים נחשבו אז לנכסי צאן ברזל של האב לצד שאר  רכושו וקניינו הבלעדי לו. תפקידים אחרים במשפחה היו אף הם מקובעים ולא השתנו במרוצת הדורות: על האישה חלה אז החובה  להוליד ולגדל ילדים בהיותם קטנים ולדאוג לטיפול וטיפוח של הבית. ילדים נחשבו ככאלה רק בגילאים הצעירים . למעשה,  ילדים קטנים נחשבו ל " מבוגרים בקטן". בנים זכרים מגיל עשר ואילך עזבו את האמהות עם שחר ויצאו עם אבותיהם ליום עבודה שלם ומפרך לעבודה בשדות או  בבתי המלאכה . הבנים שימשו כשוליית האבות ולמדו מהם הן  את רזי עולם העבודה והן את עולם הגבריות וכיצד עליהם להיות ולהתנהג כגברים. באופן מסורתי, הקשר אב- בת היה מרוחק יותר בהשוואה לקשר אב- בן. היה מצופה שהבת תישאר צמודה לאם עד חתונתה בגיל הצעיר  ותלמד ממנה את רזי הגידול והטיפול המשפחתי- ביתי. יחד עם זאת, הקשר אב- ילד היה נטול מעורבות רגשית ולא התבסס על אמפטיה, הכלה ותקשורת רגשית גלויה. הסברה הייתה שגישה רכה תוביל את הבנים לגדול כרכים ו"נשיים". גברים אינם בוכים הייתה סיסמא שהנציחה לאורך דורי דורות את הדרישה כלפי הגבר להראות איפוק מרבי ולגלות עצמה וכוח בכל מצב ומצב. על כן הגישה החינוכית התבססה על קשיחות ויד קשה ," חוסך שבטו שונא בנו". כך האמינו אבות ואבות ואבותיהם שבצורה זו בנים ילמדו להיות גברים ראויים וטובים.
עם פרוץ המהפכה התעשייתית בסוף המאה ה- 19 חל מפנה ראשון ומכונן בעולם הגברים ובחיי המשפחה: עם המעבר לעבודה במפעלים הגדולים, הקמת אזורי תעשייה נרחבים ,רוכזו  אוכלוסיות בערים זעירות  אשר הפכו לערים גדולות ומאוכלסות ע"י הגברים הפועלים במפעלים השונים.  גברים רבים מכל קצוות תבל נטשו את בתיהם בכפר,בעיירה , בעיר הלא מתועשת ובספר ונהרו אל העיר הגדולה בחיפוש אחר פרנסה ועושר. בהרבה מקרים בני המשפחה נותרו מאחור ומרחוק.  גברים אלה התגוררו בערים הגדולות  בסמוך למפעלים בתקווה שעם הזמן הם  יצליחו להביא לשם את שאר בני משפחתם. בפועל, ברוב המקרים, חלום איחוד המשפחה לא התרחש. כתוצאה מכך, משפחות רבות נותרו ללא דמות אב זמין, נוכח בבית, משמעותי וממלא אחר תפקידיו המסורתיים . ילדיהם חדלו לשמש שוליית האבות ונותרו עם אחותיהם ואמותיהם . עובדה זו השפיע ישירות על תפקיד האם. תרמה גם להעצמת תפקיד האם  המהפכה הפמיניסטית ותהליך שחרור האישה אשר התרחשו בראשית המאה הקודמת ולאורך כל אותה מאה . בגין זה  ניתנה משמעות ותוקף אחר לתפקיד האם . לדוגמא : האם הפכה להיות הדמות המרכזית עבור ילדיה בצורה הולכת וגדלה  ולעתים קרובות הדמות הבלעדית הקובעת בחיים השוטפים בבית וכמשפיעה בחיי היומיום על ערכי ודרכי חינוך הילדים . בשל הריחוק הגיאוגרפי תפקיד האב הצטמצם באותה תקופה למי שדואג לפרנסה עבור המשפחה הרחוקה  וכשולט בשלט רחוק על הקודים האתיים, הדתיים והמוסריים של המשפחה. במרוצת הזמן ,בתי המשפט בארצות המערב העניקו יותר ויותר סמכויות לאמהות לנהל את חיי המשפחה וקביעת מדיניות החינוך עבור ילדיהן.


ד"ר בני וגנר - תפקיד האב מפרספקטיבה היסטורית חלק ב'

יום ראשון, 22 במאי 2011

טיפול קבוצתי בילדים ונוער - מאפיינים ייחודיים - ד"ר בנימין וגנר

דגמי קבוצות טיפוליות מבוססי תיאוריות
  • Rogers- Child-Centered Group Play Therapy
  • Jungian Group Play Therapy
  • Group Application of Adlerian Play Therapy
  • GroupPlay Therapy Ego psychology
  • Object Relations Theory Group PlayTherapy
  • Gestalt Group Therapy
  • Structured Group Ecosistemic Play therapy
  • Developmental Group Play Therapy
  • Behavioural Group Therapy
  • Cognitive Group Therapy
התפתחות הטיפול הקבוצתי במסגרת מחלקות פסיכיאטריות לילדים ונוער
  • (1944Redl - מחנות קיץ לילדים טיפולים פסיכו-דינאמיים ארוכי-טווח.
  • Anthony 1957 :ילדים להורים פסיכוטיים.
  • Churchill1974 : אחים של מאושפזים.
  • :Abramson,et al 1979 ילדים בעלי אימפולסיביות רבה .
  • Rosenberg et al 1979 :שילוב של נוער אוטיסטי, אובדני, פירומני וגונב.
  • Lev 1983:ילדים עם הפרעות בהתנהגות דיכאון ואובדנות .

רקע היסטורי לקבוצת הטיפוליות הפעילות דרך המשחק

Slavson 1943
הראשון שפיתח שיטה סיסטמתית
מבוססת על עקרונות פסיכואנליטיים.
"קבוצות טיפוליות פעילות"
activity group therapy
עבודות מלאכה: ציור, חימר ועבודות עץ.

Axline 1947
קרל רוג'רס
בובות, מכוניות,רובים ארגז חול וכד'.

Ginnot 1961 ו – Schiffer 1969
ילדים בגיל הגן
טכניקות אינטרפרטטיביות סביב המשחק

ו Frank( 1976:
""experiential group therapy”
ילדים בגיל בי"ס
בעלי מופרעות ורקע משפחתי קשה .
. הקבוצות מובנות .
שימוש בשיקופים ובקונפרונטציות.

Kernberg & Chazan1991
מודל מקיף של טיפול קבוצתי
מבוסס על פעילות משחקית
מיועד לילדים בעלי הפרעת התנהגות קלה עד מתונה.

גורמי ריפוי בטיפול הקבוצתי (Yalom, 1970 )

לימוד בין אישי- אמירות הדדיות
אוניברסליות- בעיות משותפות
הדרכה- יעוץ מחברי הקבוצה
הבנה עצמית- קבלה עצמית
לכידות קבוצתית-שייכות
קתרזיס- ביטוי של רגשות
הזדהות- חבר כמודל

טיפול קבוצתי בילדים ונוער מאפיינים ייחודיים- הסיכוי

היבטים קליניים, תיאורטיים ומעשיים, המסייעים בתוכן ובתהליך הקבוצתי עם ילדים ונוער לרפוי ולאקט הטיפולי.
תהליך הכנה של קבוצה משול לתהליך בו מתעוררת התשוקה והרגש להורות. כלומר, המשאלה להקים קבוצה טיפולית בילדים מקבילה ,מהיבטים מסוימים, להתפתחות הרגש ההורי, האימהי והאבהי.
ההזמנה של קולגה לעבודה זו בקו-תרפיה בהחלט יכולה להתאים לתקופת החיזור והמשאלה ללדת
כלומר: מראש מתכננים משפחה מרובת ילדים

(1974)Scheidlinger
הקבוצה הטיפולית בילדים הנו שלם (group as a whole)
ובהשאלה – הקבוצה היא ה-"benevolent mother”
האם הטובה, בעלת רחב לב, לא נוקמת ורק עוזרת.

כשאשת מקצוע מודיעה על רצונה להקים קבוצה- מודיעה על רצונה להפריה מתוך תחושה של קיום "רחמי" בתוכה
המסוגל להכיל את החוויה הקבוצתית לילדים, להולידה,לגדלה ולשומרה.

תהליך ההיכרות עם הילדים והוריהם, תהליך האינטייק,בחירת הילדים המתאימים להשתתף בקבוצה, מסייע לתהליך חיוני וחשוב ביותר בקבוצות ילדים ונוער-
תהליך ההתקשרות,
ה- attachment.

בחינת רמת ההתקשרות של הקבוצה- אחד הפרמטרים המרכזיים החייבים להיבדק בכל שלב ושלב בקבוצה

בשלבים מוקדמים של הטיפול רמת ההתקשרות של הקבוצה עם המנחים עלולה להיות כאוטית לא בטוחה או חרדה. עם התפתחות הקבוצה הטיפולית, רמת ההתקשרות הולכת ונעשית יותר ויותר בטוחה באופייה .

רמת התקשרות בטוחה בין חברי הקבוצה לבין המנחים מאפשרת תהליכים של ריפוי ותיקון בייחוד אצל ילדים אשר חוו הורות מתסכלת, נעדרו דמויות בוגרות קומפטנטיות המסוגלות להעניק להם משענת בטוחה רציפה ויציבה.

"קינון"
הכנת המקום הפיזי לקבוצה

חדר הטיפול הקבוצתי- אקסטנציה טבעית של פונקציה רחמית- אימהית- הורית

גודל הקבוצה

לקחת בחשבון את יכולת ההכלה של המנחים את הילדים המסוימים המשתתפים בקבוצה ואת הנסיבות בהם היא מתקיימת

(1985) Colson

סיטואציה של טיפול קבוצתי דומה מאוד למסגרת משפחתית. נוכחות של כמה אנשים שונים, מזרז התפתחות של דינמיקה משפחתית

הפעילות המרכזית של הקבוצה

מבוססת על משחקים,
ופעולות מתחום ההבעה והיצירה. פעילות זו מוגשת כהזנה הורית סביבה מתאפשרת תקשורת, הווי, הבעת קונפליקטים והעלאת מתחים שמחוץ לחדר וגם מתוך הקבוצה

בירורם, ליבונם ואווררם מאפשרים השתחררות מהם וסיכוי לריפוי.

(1992)Schammess

לאחר שהילד התקבל לתרבות הקבוצה, הוא יכול לחוות מחדש את יחסי המשפחה המציאותיים ספוגי הפתולוגיה ויחד עם שאר ילדי הקבוצה ליצור משפחה חדשה סימבולית שבה צרכיו, שאיפותיו ופחדיו ישפיעו על תגובות המנחה

ההקשבה של המנחה- מאפשרת לו הבנה אפקטיבית. הבנה זו באה לידי ביטוי דרך התערבויותיו. ההבנה האפקטיבית יוצרת ארגון סדר ומשמעות בכאוס שנוצר. הארגון החדש הוא התרבות הטיפולית של הקבוצה.

יום שלישי, 17 במאי 2011

סוגי חרדה - המשך למאמר בני וגנר


סוגי חרדה

  • מוכללת. 
  • פוביה. 
  • חרדה חברתית :אילמות בררנית 
  • חרדת פרידה :סירוב ללכת לביה"ס. 
  • חרדת כישלון ו/או הצלחה :חרדת מבחנים. 
  • הפרעה טורדנית כפייתית- OCD 
  • חרדה פוסט-טראומטית.- PTSD

פוביה

הילד מעתיק את החרדה לאובייקט חי או דומם, לסיטואציה או למקום מסוים. מאמצים וניסיונות חוזרים להימנע ממפגש עם מקור החרדה. מפגש עם מקור הפוביה מעורר התקף פאניקה

דוגמאות:
  • School Phobia
  • אגורפוביה: פחד ממקומות פתוחים. 
  • קלאוסטרופוביה: פחד ממקומות סגורים. 
  • בעלי חיים, חושך, ספרים

חרדה חברתית

חרדה ספציפית: פחד ממצב חברתי מסוים, כגון: דיבור בכתה, או אכילה בנוכחות אחרים, הופעות בטכסים.
חרדה החברתית מוכללת: הפחדים עולים במצבים חברתיים שונים ורבים, כגון: לפגוש ילדים, לשחק אתם, לדבר עם מבוגרים/מורים
החרדה פוגעת בתהליכי חיברות וברכישת מיומנויות חברתיות. היא גורמת לבדידות רגשית, לעצב ולתחושת "שוני" מעיקה ומטרידה.
בבסיסה: הימנעות, חשש להיפגע, להיות מקור ללעג, להיות מובך, להופיע כלא תואם או מוזר.

אילמות בררנית

  • דיבור רק בנוכחות סביבה קטנה, מוכרת ולא מאיימת. 
  • לרוב מדברים במשפחה הגרעינית. 
  • לעתים גם עם ילדים 
  • מסרבים לדבר עם מורים /מבוגרים זרים 
  • הקושי שלהם עצום והמועקה גדולה 
  • על פי רוב חשים לא מובנים וסובלים מביקורת רבה בייחוד אם קיימת ציפייה שהשתתפו בשיעור בכתה.

חרדת פרידה

חרדה גבוהה אצל הילד לגבי בריאותם ושלמותם של הוריו, חרדה ממצב שיכפה עליו פרידה מהם . "שכחו אותי בבית". החרדה מתעצמת בעת: הליכה לבית הספר, לטיולים עם הכתה, שעליו להישאר לבד בבית/ לישון אצל חברים . בזמן פרידה: בכי, כעס, מחאה, סירוב להיפרד, שלשולים ותלונות סומאטיות, כגון: כאבי בטן והפרעות בשינה.

הילד דורש לישון עם ההורים.

יש פגיעה ניכרת בתפקוד החברתי- למידתי של הילד ושל הוריו ( עקב "סירוב הילד "לשחרר את ההורים("

הפרעה טורדנית כפייתית  - OCD
אובססיביות (טורדנות) מחשבות פסולות, מטרידות, החוזרות פעם אחר פעם ללא הרף . גם כשהילד רוצה להפסיק לחשוב עליהם הוא מתקשה.
בדרך כלל קשורות ל"זיהום" "לכלוך" " אלימות".
קומפולסיות (כפייתיות): התנהגויות ו/ או פעולות החוזרות על עצמן והנכפות על הילד בצורה של טכסים נגד רצונו במטרה לבטל את המחשבות הטורדניות. דוגמאות: דילוגים, פעולות ניקיון, סדר, בדיקות, טכסים לפני שינה, מספרי מזל, טעיות מכוונות, לשון סגי נהור.

הטיפול התרופתי

  • חשוב כמסייע לעבודה הפסיכולוגית. 
  • ניתן לאחר אבחון והערכה מעמיקים. 
  • תוך הסכמה ברורה של שני ההורים ושל הילד. 
  • ניתן לפרק זמן קצר יחסית ( ימים עד שבועות) 
  • מחייב אבחנה מבדלת עם מצבים רפואיים אחרים, כגון: בבלוטת התריס, הפרעות במערכת הדם ו/או במערכת העצבית המרכזית, באיברים פנימיים. 
  • מחייב מעקב סדיר בזמן הטיפול ובעת ההפסקה!! 


הטיפול התרופתי כולל שלוש קבוצות נוגדי חרדה:
קבוצה א' :בנזודיאזפינים
  • פוטנטית : כמה שעות. 
  • השפעה: מהירה. 
  • ממכרת: צורך בעלייה במינון. תסמונת גמילה. דוגמאות: ואליום, ואבן, לוריוון, קסנאקס. 
  • תופעות לוואי: טשטוש, נמנום, פגיעה בערנות.
קבוצה ב': SSRI
  • פוטנטית: לאחר תקופת השהייה (ימים- שבוע(
  • השפעה: למשך יממה
  • ממכרת: לא. הורדה בהדרגה. 
  • דוגמאות : פרוזאק, סרוקסאט, רציטאל, ציפרלקס 
  • תופעות לוואי: לא ספציפיות. נטען להגברת הסיכון אובדני.
קבוצה ג' : אנטי-פסיכוטיים, מרגיעים כבדים
  • פוטנטית: מאוד. 
  • השפעה: מהירה
  • משך ההשפעה: יממה. 
  • ממכרת: לא. 
  • דוגמאות: ריספרדאל (ריספון), נוילפטיל, פרפנאן, 
  • תופעות לוואי: עלייה במשקל וסכרת ( ריספרדאל( שרירים "תפוסים" "עוויתות" זמניות /קבועות.

יום שבת, 14 במאי 2011

חרדה אצל ילדים - כלים להבנתה ולאיתורה, בני וגנר

מאמר זה הינו שכתוב של מצגת שכתב ד"ר בני וגנר

מהי חרדה?

החרדה הנה תחושה כלל אנושית, אות אזעקה פנימית הבאה להודיע ולהתריע מפני סכנה. החרדה נחווית כממשית והעומדת להתרחש כל רגע ומבשרת על התרחשות של אירוע כגון: אסון, קטסטרופה או אירוע דרמטי אחר.

מה ההבדל בין חרדה לפחד?

פחד הנו תגובה טבעית, אנושית ורצויה לנוכח איום ממשי בחיים המציאותיים. הפחד קשור תמיד למצב אובייקטיבי ולקיום של גורם מסכן אמיתי.

ההבדל המרכזי הוא בקיום או באי-קיום של גורם מציאותי, ממשי לתחושת הסכנה הצפויה. בעוד שהפחד מתעורר מול סיכון אמיתי, החרדה הנה תחושה סובייקטיבית הנובעת יותר מהמערך הפסיכולוגי של הילד המצפה לקטסטרופה הוודאית, מבחינתו, שהיא "בוא תבוא" ולא משנה מה יגידו או יספרו לו המבוגרים.

איך החרדה פועלת?

החרדה נוטה "להתחבא" ואף "להתחפש" בגוף הילד והיא שולחת לו איתותים כוזבים כגון: רעד, חולשה, מתח שרירי, דפיקות לב, קוצר נשימה, סחרחורת, תחושת עלפון, זיעה מרובה.
למה האיתותים הם כוזבים? החרדה היא מאוד "טריקית" ובעלת המון תחבולות. היא מדמה תחושה של "מחלה", כאשר למעשה אין כזאת.
עבור הילד החווה חרדה התחושה היא כשל איום גדול לאבד שליטה, למות או "להשתגע".

למה בכל זאת האיתותים הם קיימים ואף חשובים?

האיתותים הם מערך קדום של תגובות פיזיולוגיות, טבעיות, עתיקות יומין , למתן סיוע לאדם במצבי הישרדות, מטרתם להזעיק ולהכין לקראת התמודדויות .
בעידן המודרני, המערך ההגנתי שולח אותות גם כשהילד אינו באמת חי בג'ונגל, אך עדיין חווה מצבים שעבורו מסמלים /רומזים לסכנה אפשרית.

למה הכוונה בכך שהחרדה "טריקית"?

לחרדה דרכים משלה להשתלט ולהכניע ילדים.
לחרדה שאיפות לכבוש את ליבם של ילדים.
היא אוהבת לתפוס את כל תשומת הלב, לתפוס את "כל הבמה". היא אוהבת לראות עצמה "בכותרות הראשיות" ולזכות ב"כל הזרקורים".
כשהחרדה משתלטת ומציפה,שאר המרכיבים של הנפש עוברים- למראית עין- הצללה זמנית .יש לחרדה כוח והשפעה עצומים, ככל שהילד יעניק לה יותר תשומת לב, החרדה תתרחב והיא "תתנפח" כמו "כוכבת נולדה" ותציק יותר ויתר לילד שהעניק לה חשיבות רבה מעין זו בחייו.

אז אולי כדאי להניח לה ולא לטפל?

אם לא מטפלים בה היא עלולה לגרום למצוקה רגשית הולכת ומתגברת ולפגוע בתפקודים ( לימודיים-חברתיים וכד') הולכים וגדלים אצל הילד עד לשיתוק רגשי ותפקודי כללי.

האם לחרדה נקודות תורפה?

בהחלט. הן הבסיס לטיפול הפסיכולוגי ולטיפול התרופתי.
דוגמאות לטיפול הפסיכולוגי:
אם מתעלמים ממנה: היא "מושפלת", "מתכווצת", חשה מקופחת ולא רצויה ועל-כן היא מעדיפה "להוריד פרופיל" ולהסתלק מהשטח ב"בושת פנים".
אם גורמים להצפה: כמו אצל כוכבים, חשיפה מרובה ועצומה גורמת לה לאבד מן "הניצוץ" ומהשפעתה. כתוצאה מהטיפול, החרדה מפנה את עצמה מ"הבמה המרכזית" והילד עשוי לתפוס בחזרה את השליטה לחייו.

מקורות החרדה

מקור ביולוגי:

מחקרי תאומים ותורשה הראו שיש מרכיב גנטי. החרדה "רצה" במשפחות מסוימות.
המנגנון הופעתה מצוי במוח במרכז הרגש הנקרא מערכת הלימבית. ישנו מאזן שלילי של מוליך עצבי בשם סרוטונין המצוי באזור הנ"ל והמקשר והמעביר את המידע בין התאים השונים של המוח.

מקור קוגניטיבי:

עיוותים בחשיבה גורמים לתפיסה מוטעית המעוררת את החרדה.
דוגמאות לעיוותים:
תגובות אוטומטיות.
חשיבה שלילית.
ראיה חלקית.
חשיבה קטסטרופאלית.
הכללה.

מקור פסיכולוגי דינאמי:

מבוסס על עבודתו של פרויד וממשיכיו.
החרדה מושתת על התעוררות של קונפליקטים בין נדבכים שונים במערך הנפש.
מנגנונים המתעוררים בעת החרדה
במצב של חרדה יש נטייה להתעוררות של מנגנון "להלחם או לברוח"
בהתאם לכך נצפה בהתנהגויות של "בריחה" ו/או של "לחימה".
של הימנעות : ריחוק, ניתוק, התבודדות, "כיווץ".
של עוררות יתר: "היפריות", בעיות בהתנהגות, "מוחצנות", קושי לקבל סמכות ומרות.

ד"ר בנימין וגנר

יום שני, 2 במאי 2011

התמכרות ילדים ונוער למחשב ולרשת האינטרנט

השם "נרקו - רשת" בא לציין חשש: האם קיימת התמכרות למחשב ולאינטרנט בקרב צעירים?
הדעות בספרות המקצועית המועטה בנושא הנן חלוקות. יש הטוענים בבירור שקיימת תופעה כזו. אולם, מחברים אחרים שוללים את קיומה של תופעת ההתמכרות לאינטרנט של ילדים ונוער. בסיס השלילה העדר הגדרה פורמלית מצד הגורמים המוסמכים ו/או ע"י מקטלגים כגון מדריך האבחנות והקטגוריות הפסיכיאטריות בשם DSM IV (ממתינים למהדורתו החמישית הנמצאת בהכנה). 


אך מעבר להגדרות הפורמליות, ברמה הקלינית, ניתן בוודאות לקבוע שהמסך השתלט לא מעט על חיי ילדים בתקופה יחסית מהירה. רוב הילדים מבלים שעות -לעתים שעות לא שעות- כשעיניהם נשואים למסך כלשהו: למחשב, לטלוויזיה, לסוני-פלייסטיישן ואף למסך של הטלפון הסלולרי. מסך מסך מסך. נראה שכיום זו הדרך לקלוט, להביט על ולהבין את העולם הסובב. המסך מאפשר בעת ובעונה אחת להסתכל על תופעות מעניינות, מורכבות, מסעירות, מרגשות ויחד עם זאת הכל ממרחק רוגע.


למה רוגע? כי הצפייה ממזערת את התגובה הרגשית, המרחק הפלסטי מהווה מעין סכר הגנתי ביסודו לבל נחווה עמוקות . ניתן להתחבר וניתן להנתק. הכל בלחיצת כפתור. לחץ על enter ואתה שייך.לחץ על escape ואתה באמת אינך שם עוד. ואולי תשוב ואולי לא. ה .-2- אך ישנם מצבים שנהפוך הוא: האינטרנט והמסך ,באופן כללי מאפשרים לחוות ,לחוש ולהרגיש ביתר שאת, דווקא בגלל המרחק הגדול והמובטח מראש שהוא מציע. כלומר, ניתן לחוש, לדמיין, לפנטז, להדבר ,"לגעת" ולהתקשר אך ללא סכנה לקיום של מפגש אינטימי פנים אל פנים ליצירת קשר אנושי עמוק ומתמשך. תן וקח כפי יכולתך. רק מה שבאמת תרצה לתת ולמשוך אליך מבעד למסך.


המסך מאפשר גם תופעה חברתית אדירה: ילדים רבים שלמרבה הצער,אינם נהנים מרשת חברתית בחיים הממשיים ואולי הם בעצם מבודדים ,עשויים למצוא את עצמם ברשת האינטרנטית במקום מאוד מרכזי ואפילו להחשב לבן-אדם "מגניב" ו"פופולרי". לא תמיד חייבים להתמודד בתוכניות ריאליטי על כוכבות. יש מספיק מקום ב- web להתחבר דרך משחק אונליין או אתר מבוקש ,בלוג או רשת חברתית אופנתית כדי להתחיל לספור כמה חברים ניתן לרכוש ולקבל מהם "סמיילי" ומשוב מיידי ומפרגן (ברוב המקרים). מזור לבדידות אם כן זו אחת הסיבות להתמסרות המאסיבית לרשת.


הצורך במיגור השעמום הנו סיבה טובה נוספת לעמוד בשורה אחת עם הבדידות הרגשית והחברתית כסיבות התורמות ישירות להתמכרות לרשת. הנה הביטו וראו: בהקלקה קלה אחת, כבמטה קסם, כל המועקה ואווירת הנכאים נעלמת ולפתע הצעיר מחובר לעולם רחב ,שלם,מלא דמויות ססגוניות. הקץ ל"ביאוס". המסך ממרכז, הצבעים והאור הבוהק משחררים את הדכדוך עד לשעה מאוחרת יותר. לפעמים עד אור הבוקר.שא שא שא... ההורים ישנים, נא לא להעיר אותם שמא ידרשו לכבות את המחשב, מחר יש בי"ס. -3- נכון, זה לא נשמע כל כך נורא.


אז היכן הסכנה? ובכן, הברכה הנה גם הקללה: למעשה החיברות ברשת ברוב המקרים מסתכמת בזה: ברשת הוירטואלית. בחיים הממשיים הכל ממשיך להתנהל אחרת. על פי רוב, אין כמעט אפשרות להעביר את החויה האינטרנטית למציאות. ריאליה היא לא וירטואליה. למרבה הצער, קורה לעתים שלאט לאט ובהדרגה נשאבים יותר ויותר למחשב ופחות ופחות מתמודדים עם החים עצמם. ישנם מקרים בהם מתחילה להתרחש פגיעה בתפקוד: היעדרות מביה"ס, איחורים רבים, ירידה בלימודים. לעתים המצב מחמיר מביא לעימותים בבית. ישנם מקרים בהם זה מגיע גם אלימות מילולית לכעס, לתסכול ולעתים רחוקות אף מעבר לזה כשההורה המגדל מנסה לנתק את הצעיר מהרשת. למרות שמשתמשים כבדים פועלים במשך הלילה עד הפיכת סדרי עולם, רוב הפעמים ההתחברות למחשב נעשית כבר על הבוקר ולאורך היממה כולל שעות של הסתגרות בחדר וניתוק מהסובב. במקרים קיצוניים ישנה גם הזנחה בהיגיינה ומופיעים סימנים ברורים של דכאון ,חרדה ופגיעה כללית בתפקוד. אך, כשמחוברים לרשת: יש שוב "אקשן" יש חברים, יש מעמד, יש תפקוד אולי מרשים וגם הערכה והשגים ואפילו עולה חיוך על הפנים.


מה עושים? ברור שכל שימוש במסך, באיטנרנט אמור להיות נושא לדיון במשפחה תוך הסכמת כל הצדדים לגבי שעות ומשך ההתחברות והצפייה. אך כשישנם סימנים לשאיבת יתר לתוך המקלט/מחשב ו/או מופיע שינוי בהתנהגות וריבוי שעות מול המסך יש לפנות לייעוץ מקצועי לצורך הכוונה ובדיקה מה מביא את הצעיר לנטוש את המערכה המשפחתית, הלימודית, החברתית , חוגי העשרה וכד' ולהתחיל לפעול במערכת מקבילה סגורה בפלסטיק ורכיבים אלקטרוניים ולהרגיש מקובל, מקושר ומרושת בהצלחה באוטוסטראדה הוירטואלית של רחוב הרחובות: האינטרנט.

דוקטור בני וגנר: *המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות טכנית, אך אין לראות בכך כל כוונה לאפליה מגדרית.