יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

בנימין וגנר - האם הגיע קץ הילדות - חלק אחרון


כיום, בשל העובדה שמרבית שעות היום הילדים מבלים את זמנם עם עוד ילדים אך תוך כדי פעילויות מתווכות ע"י מעט מבוגרים – אגב, ברוב מוחלט של המקרים מדובר בצוותים מורכבים על טהרת מגדר אחד, הנשי- ושאר הזמן הפנוי הנותר להם הם מבלים מול מסך המחשב והטלוויזיה, נבצר היום מילדים רבים להיחשף לאותו " בי"ס של החיים" לו זכו ילדים לאורך דורי דורות רבים הן באינטראקציות הספונטניות ברחוב והן בהיותם במחיצתם של מבוגרים בחיים עצמם.

התרגום המיידי של העדר צבירת ניסיון וארגז כלים מתאים להתמודדות עם החיים הוא בעלייה של מקרי אלימות ,תגרות ובעיות התנהגות בקרב ילדים כמו גם של התמכרויות למסכים למיניהם, סמים ,אלכוהול והימורים.

דומה, לדאבון הלב, שדרכי התקשורת בקרב האוכלוסייה הצעירה עוברת  בעת הנוכחית דרך מסרונים, ואתרים למיניהם בהם מתקיימות "שיחות " רוויות  פטפוטי-סרק ,מעין  " קשקשת" גדושה ב "נון-סנס" ו"שטותניקיות".

אולי הפטפוטים ושיחות הסרק משקפים  יותר מכל את העדר השיח, העדר הדיאלוג והתקשורת הכנה והגלויה  הן בקרב הילדים בינם לבין עצמם , אך יותר מכל הם מסמנים את העדר הדיאלוג בין הדור הוותיק לבין הדור הצעיר .

לא מן הנמנע שדרך ה"קשקוש" וביטויי האלימות וההתמכרויות השונות  הדור הילדים שואל את הדור המבוגר: "לאן החבאתם את הילדות שלנו? איך ולמה העלמתם מאיתנו, הילדים, את קסמה של הילדות? 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה