יום חמישי, 16 ביוני 2011

טיפול קבוצתי לילדים בעלי הפרעות התנהגות, ד"ר בני וגנר - חלק ב

ההפרעות בהתנהגות – הטיפול הקבוצתי
·         ילדים שעיקר הקושי שלהם הוא בינאישי, חברתי
·         הקבוצה מדמה באופן לא מודע יחסי משפחה לעומת מרחב דיאדי בטיפול פרטני וזו הזדמנות לחוויה משפחתית מתקנת ולרכישת כלים של התבוננות.
·         ילדים שתופסים את המציאות באופן מעוות- מתרגמים סיטואציות באופן לקוי, זה יעלה יותר בקבוצה מאשר בפרטני.
·         בעלי נטייה סכיזואידית יתקשו לשמור על ה- split מהרגש בקבוצה.
·         בגיל החביון חשיבות קבוצת בני הגיל עולה ולדברים של הילדים יש השפעה חזקה במיוחד.
·         יחד יש יותר כוח להתמודד עם כאב.
·         מאפשר לראות שהקשיים אוניברסליים בחלקם ולהרגיש פחות שונה.
·         זול יותר.
שלב א- תחילת ההתקשרות
o        החרדה- מי נגד מי/ מה יתגלה
§         תתי קבוצות
§         המאבק מול המנחים (מלכים)
o        ההכלה- הקשבה ופעילות. לדוגמא: משחק משותף, חבילה        עוברת, מעטפה, סוד, מסכות
o        העברה והעברה נגדית- האם אפשר לקבל מההורים     משהו טוב? או רק להסתפק בעצמי. האם אפשר לקבל       מילדים אחרים...
o        העברה נגדית= סכנה להפעלה, פירוק, אלימות
o        איום על הקומפטנטיות, תחושות שליליות: תסכול, כעס,            האם יש משהו טוב
·         שלב ב- טרום התקשרות
o        החרדה- ממה היא נובעת
o        ההכלה- ידע, התנסות, הבנה, הקשבה לפעילות           יחיד מול רבים, אפשרות לתוהו ובהו, העמדה        מול הסמכות. לדוגמא: משחק הכרות, החיה, המסע, המקום הבטוח.
o        העברה והעברה נגדית- השאלה של איזה הורים          מול איזה ילד נולד לנו.
·         שלב ג- קואופרטיביות
o        החרדה- הפרידה
o        ההכלה- פעילות המאפשרת הדדיות, שיתוף למגע       תומך. לדוגמא: אגדות, משחקי חברה, הסיפור       המשותף.
o        העברה- כשיש לי משהו טוב  את/ה עוזב/ת
o        העברה נגדית- עד שהצלחנו להקים עוזבים אותנו
מיומנויות חברתיות
מחקרים הדגישו שילדים צעירים בעלי איחור
 התפתחותי משתתפים פחות ביחסי – גומלין
חברתיים ומגלים התנהגות חברתית בוגרת פחות
מזו של חבריהם.
McConell & McEvoy, 1990
מחקרים מדגימים כי הם בעלי ידע חברתי מצומצם
 בתחום הבין-אישי, ומדווחים על רמה גבוהה של
 בדידות, מצוקה חברתית וחוסר שביעות רצון
ממצבם החברתי.
Margalit, 1998; Vaughn, Hogan, Kourekahani & Shapiro, 1990

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה